|
הפוסט של יובל
Yuval Keshet
21 ביוני 2021 ·
לפני שנתיים בדיוק עשיתי את דרכי, שהפכה שגרתית למדי לירושלים, לבקר את הילדים שאני הכי אוהבת ברגעי הסיום שלהם בפנימיה. החניכים שלי מהשנת שירות שנגמרה לה שנתיים לפני הרגע הגדול הזה
.
ראיתי אותם עומדים אחד לצד השני במקום הזה, בוכים ומתרגשים, אוהבים, מריצים בראש אין-ספור רגעים וזכרונות וחוויות שעברו יחד בפנימיה הזאת, שבנו אותם ועיצבו אותם והובילו אותם לרגע המדויק הזה
.
בתחושות גדולות של אהבה אין סופית, ושל בית שכאילו מעולם לא עזבתי, אמרתי אז לדור, המדריך איתו הדרכתי בשנה המטורפת הזאת, שכל מה שבא לי לעשות אל מול הרגע הזה הוא לדפוק על דלת המשרד של יעל, המנהלת, ולהשאיר לה קורות חיים על השולחן
.
לא התכוונתי לזה ברצינות בכלל. אני עוד בכלל הייתי בצבא, מרחק שלושה חודשים מהשחרור המיוחל. חסרת מושג קלוש לגבי מה יהיה איתי ביום שלאחר הגזירה, ומלאת פחד מהעתיד בו לראשונה בחיי כל האופציות יהיו על השולחן. האמת, שהאמירה הזאת הייתה לא יותר מהיסחפות קלה ברגשות שמציפים אותך כשהשכבה שלך מסיימת את דרכה בפנימייה. ואולי בעצם לא
.
לא דמיינתי לרגע שזה יקרה
.
ובכל זאת, תשעה חודשים אחר כך כבר גרתי פה, והכרתי את הילדים הבאים שהולכים למלא לי את הלב והראש והזמן והחיים עצמם. חלקם פה בתמונה למטה. ואיזו זכות להתמלא ברגשות האלו שוב. להרגיש ככה, כמו שמרגישים לפעמים בעבודה הזאת, זה מטורף באמת.
איזה כיף שהיה לי האומץ לחזור
.
וכמה טוב להיות במקום הזה
.
ועכשיו בתכלס- אני מחפשת שותף לדרך שלי ושל שכבת ראם. בספטמבר הקרוב נצא לשנתיים האחרונות של הילדים האלה בפנימיה. זה לא קל בכלל. אבל אם זה לא מפחיד אתכם, ואתם מוכנים לעבודה קשה ומאתגרת, וגם טובה וחשובה ומספקת- תדברו איתי!
וחוץ מלהדריך איתי, יש עוד כמה תפקידי הדרכה שמתפנים. אנחנו צריכים איתנו אנשים טובים.
מילים של סיגלית בהלוויה
יובלי שלי, לעולם לא האמנתי שאעמוד בסיטואציה שבה אצטרך להספיד אותך. חשבתי שאצטרך לחלוק עם העולם איזו
נערה היית כשתעשי את הדברים החשובים והגדולים שנועדת להם.
יובלי שלי זכיתי. זכיתי במתנה למשך 24 שנים 3 חודשים ו4 ימים ותאמיני לי זו היתה מתנה מהיום שנולדת, קראנו לך תענוג כי מהיום הראשון זה היה תענוג רצוף לגדל אותך
,
לעולם לא התלוננת. לעולם לא קינאת למה הוא כן ואני לא, לעולם לא שפטת אף אחד ורק ניסית להבין ולראות את הדברים בדרכו שלו.
אלו תכונות שהפכו אותך לכל כך מיוחדת לכלכך מדהימה. כמו שמש הפצת רק אור מסביב. כל כך הרבה שקט ושלווה היו בך לצד עוצמה וחוזק.
..לא חששת להביע את דעתך ולעשות את הדברים בדרכך
כשהבעתי את מורת רוחי למה את לא הולכת ללמוד, הסברת לי שכרגע יש דברים יותר חשובים ואי אפשר לעזוב את החניכים שאת כל כך אוהבת לפני שהם יסיימו יב וכן רק אז את תתפני לחשוב מה ללמוד, יובל יפה שלי.
כמה קל לאהוב אותך כמה צנועה וחכמה היית וכמה ידעת לתת מקום וכבוד לכולם
.
כמו שכתב לנו אתמול בלילה אחד החניכים
"אני חניך של יובי בפנימייה…
חייב לומר שאני שבור, מרוסק
אני חושב שאני לא צריך לספר לך איזו ילדה מיוחדת גידלת, הקשר שלי ושל יובל היה קשר מיוחד במינו ואני חושב שאת יודעת את זה גם ממנה, היא הייתה החברה הכי טובה שלי, ידעה עליי הכל ותמיד הייתה איתי בהרבה תקופות קשות כשאף אחד לא היה שם בשבילי, היא הייתה לי בית כשהבית לא יכל להיות לי בית והיא הייתה לי משפחה כשהמשפחה שלי קצת הרגישה רחוקה, אני שבור ומתפרק כבר שלושה ימים, לא מצליח לקבל את ההודעה האיומה, לא מצליח לקבל את המציאות החדשה, אני מרוסק במקום שאף אחד לא יכול להבין
....."
וחניכה אחרת כתבה לנו עד כמה רצית וציפית לסיים איתם את כיתה יב ושכל פעם ששלחתי לך עוגיות טחינה שידעת שהיא אוהבת קראת לה וחלקת איתה
השנה התחלת לעבוד בעמותת אתגרים והתמודדת עם קהל לא קל ולא תמיד מתקשר. דיברת אליהם כמו לכולם וכשחניך אמר שהוא מפחד לחצות גשר לא הסברת לו למה הוא לא צריך לפחד פשוט צחקת ואמרת לו שכדי להגיע לשם צריך לעבור את הגשר ועזרת לי והושטת לו יד ועברתם את הגשר ביחד, עם חיוך
דובשנית שלי, נעשה את הכל לשמור על המוטו שלך ולפזר אהבה וחמלה ונתינה
בלי לשפוט ובלי לצפות לתמורה
ולעולם לעולם לא נשכח את החיוך והצחוק והחכמה שלך שילוו אותנו לכל אורך חיינו
.
אני מבטיחה לך שנשמור על המשפחה ונשמור על אמיר ונמשיך לעשות ארוחות שישי שכלכך אהבת וכעסת אם רציתי לוותר ותמיד תמיד תהיי איתנו עמוק בלב ברגעים הקשים וברגעים השמחים
.
ויקח זמן ונזכור אותך עם חיוך והמון אהבה כמו שאת ראויה
.
אוהבת אותך ותמיד תמיד נשאר קודם כל אבא ואמא של יובל ואמיר
.
מילים של אמיר בהלוויה
את יובל הייתי אמור לפגוש בשישי בצהריים. לתת חיבוק נונשלנטי, אולי לצחוק קצת על השיזוף שספגה על חופי דהאב ולסוע לאכול קצת מהאוכל הטעים של דליה ואמא. להגיע, להתעדכן קצת עם כולן, לחזור הביתה, לפתוח כפתור במכנס בתזמון שאופייני רק לנו. אולי לראות קצת טלוויזיה אבל בתכלס כנראה שפשוט ללכת לישון. ככה נראה כל יום שישי שני או שלישי בחיי ב-5 השנים האחרונות מאז שיובל עזבה את הבית. מדברים קצת על הא ועל דא ומתפלאים על איך היא אף פעם לא משתמשת במצלמת הרוורס באוטו.
פתאום מעבר לכל הסופרלטיבים שמגיעים אלינו ממאות אנשים, אני נזכר בדברים הקטנים שהייתי אוהב באחותי כלכך.
הסטייל הלא נורמלי שלה. בחיי שגם בפיג'מה הייתי תוהה אם חשבה על הלוק. החיוך שלה שיכול לתדלק בנאדם לימים ושבועות שלמים קדימה
.
היכולת שלה להגיד תמיד את הדבר הנכון. אני ויובל כשהיינו מתבגרים היינו רבים הרבה. אבל כשאני חושב על זה, היא אף פעם לא טעתה בטיעונים שלה. אז גם כשזה עצבן וגם כזה עזר, תמיד יכולתי לסמוך שאחותי אומרת את מה שנכון להגיד
.
האהבה האין סופית שלה לאמא ואבא. גם כשלא הסכימו, גם כשצודדתי בה וגם שיצאתי לפעמים להגנתם - תמיד ידענו שהאהבה שנשקפת מהעיניים של יובל היא אמיתית וחסרת טיפה של חארטה. כזאת הייתה, חסרת חארטות. תמיד אמיתית ואף פעם לא נסחפת אחרי משהו רק כי הוא מגניב או פופולרי. תמיד האמת של יובל כיוונה אותי
.
במקום לראות את יובל ביום שישי, כבר בחמישי בערב קיבלנו דפיקה בדלת. מדהים כמה 3 דפיקות פשוטות יכולות למוטט אותך לרצפה. מדהים איך ברגע אחד לאוכל אין כבר טעם, והמים לא מרווים, והפרח היפה שקיבל אותי לעולם המכוער הזה פתאום כבר לא פה כדי להזכיר לי מהי דרך הישר
.
ברגע אחד קיבלתי פרספקטיבה. אחותי שלא חסכתי ממנה ביקורת על דברים שבדיעבד היו כלכך מטומטמים, כבר לא כאן כדי לשמוע אותי מתבכיין. בחיים שלי לא הכרתי בן אדם שמעבר לקאנוניות הזאת שמרחפת מעל כל נשמה שנגוזה, באמת אין דבר אחד רע להגיד עליו. לא פגעה באף נפש, לא דילגה על אף חניך, לא שכחה לעולם שיש מי שמחכה לה מאה-ומשהו קילומטרים מירושלים, בפינה הקטנה שלנו על הכרמל
.
יובל אחותי הייתה אישה של עשיה טובה לאורך כל ימי חייה. מחויבותנו כמשפחה וכחברים היא להמשיך ולצעוד בדרכה.
מי שדיבר איתי בימים האחרונים יודע שאני מאוד סולד מלהגיד יהי זכרה ברוך. יובל הייתה רוצה שנזכור את המסר שרצתה להעביר, את המעשים שהעבירה אותו בעזרתם
.
יהיו מעשיה ברוכים, ונשמתה נצורה בלבבות כולנו. 1998 ועד אין סוף. אחותי היפה ♥
מילים שדני כתב לקראת ההופעה בבארבי
בחודשים האחרונים סיפרנו על יובי ותרומתה הענקית לחברה –
בצופים, בפנימיית בויאר, באוגדת איו"ש ובאתגרים
היום אנחנו רוצים לשפוך אור על יובי הילדה, הבחורה, האישה
יובי שאהבה את העולם והעולם אהב אותה
יובי השטותניקית שהצחיקה את כולם עם חוש ההומור הסרקסטי שלה
יובי ששתתה עם החברה בזולה הסודית בדרך פרויד, בשוקא בירושלים ובפייבל במרכז הכרמל
יובי שניגנה לחברים ולחניכים בגיטרה, שהדריכה פילאטיס והכינה בצקים בסגרים
יובי שרצה לפסטיבלים והופעות עם חברים וגם עם אמיר ואבא
יובי והקשר המופלא עם אמא ,שיחות הטלפון הרבות והתיקים הכבדים ב"יציאת מצרים" של שבת
יובי של הציורים המדהימים
יובי של הים והטיולים
יובי נינג'ה וההשקעה המטורפת שלה בספורט
יובי שסחטה כל רגע מהחיים ולא שכחה גם את נתנאל. נתנאל, למי שלא יודע, הוא החתול שלה שעכשיו עושה ברדק אצלנו בבית
..
יש עוד חיים שלמים עבורנו כדי לדמוע מעצב
היום נרצה שנדמע מהתרגשות ואהבה
|